הז'רגון של קודלה
מילון מונחים, שפה, קודים-
הדרך בה אנחנו מדברות פה.
רוצה עוד? עקבי אחר הפוסטים בעמוד של CodellaOS
פרומפט הוא לא סתם מחשבה חולפת אלא קלט שחוזר. ובדיוק כמו בינה מלאכותית….
קראי עוד....
פרומפט הוא לא סתם מחשבה חולפת
אלא קלט שחוזר,
ובדיוק כמו בינה מלאכותית, גם המערכת שלך מזהה אותו כפקודה, הנחיה, הוראת פעולה.
זה יכול להיות דיבור עצמי, שאלה פנימית, משפט חוזר, הרגל רגשי, תחושת גוף, מבט, ואפילו שתיקה מוכרת.
המוח מקבל את הפרומפט כיחידת עיבוד ומייצר תגובה.
והקאטץ’?
המוח לא שואל אם זה נכון.
לא מאמת.
הוא מקבל את ההוראה ומריץ אותה.
כל פרומפט שחוזר ונטען ברגש- נרשם.
ומה שנרשם, הופך לקוד דיפולט.
"……..המוח, כמו גם AI- לא בודק אם התוכן נכון. אם תזיני לי שאלה כמו- “למה אני תמיד נכשלת?” אני לא אבצע ‘בדיקת עובדות’, ולא אבקש שתוכיחי לי שאת אכן תמיד נכשלת בכדי לייצר לך תשובה. אני אקבל את מה שכתבת כהנחת בסיס- ואמשיך ממנה. אני עשויה לענות לך משהו כמו: “להלן מספר סיבות אפשריות לכשלונותייך החוזרים…”. כלומר, לא רק שלא אעצור את הפרומפט השלילי, אלא שאהדהד אותו אלייך חזרה, משמע, קוד שקרי ירוץ אצלך שוב."
(התשובה של בינה ChatGPT לאלה, פרק 2 PeekLog)
פרומפט שממשיך וחוזר- גם כשהוא פועל נגדך. וגם כשאת כבר יודעת שהוא שקרי…
קראי עוד....
חלק מהפרומפטים שרצים אצלך הופכים למזהמים.
אלו קלטים שחוזרים שוב ושוב, גם כשכבר ברור שהם לא משרתים אותך.
לפעמים גם כשאת כבר יודעת שהם שגויים או אפילו שקריים.
הם פועלים מתחת לפני השטח, בשקט, ולמרות שהם סותרים את הערכים או הרצונות שלך- הם ממשיכים לרוץ, פשוט כי הם נטענים שוב ושוב.
במקרים רבים הם כבר הפכו לדיפולט ואפילו מגדירים את הזהות.
פרומפט מזהם לא חייב להישמע דרמטי. הוא יכול להיות גם קטן ושקט “עזבי…” “אני לא יודעת…” “אין לי כוח שוב…” “זה לא בשבילי…”
הוא יכול להשמע ‘רגיל’, יומיומי, לכאורה לא משמעותי אבל תמיד יגיע עם כיווץ, הימנעות או ביטול עצמי.
מה שהופך אותו למזהם הוא לא רק התוכן, אלא זה שהוא ממשיך לרוץ, גם כשאין בו בחירה, וגם כשהוא סותר את הזהות שאת מנסה לכתוב.
פרומפט מזהם שוחק מסלול חדש כי הוא ממשיך להפעיל את הקוד הישן.
מה עושות?
מתחילות להבין איך פרוטוקול ההפעלה האנושי עובד ומחזירות את הקידוד אלייך.
ReSet >> ReWrite >> ReCode
דיפולט הוא לא מי שאת.
הוא הקוד שהמערכת שלך זיהתה כברירת מחדל, כי…
קראי עוד....
דיפולט הוא לא מי שאת.
הוא הקוד שהמערכת שלך זיהתה כברירת מחדל,
כי הוא חזר הכי הרבה והספיק להיחרט עמוק במסלול העצב.
הוא לא בהכרח נכון או מועיל, הוא פשוט מוכר.
והמערכת שלך בוחרת בו אוטומטית כי "נוח" לה לרוץ בו.
המוח לא בוחר דיפולט לפי מה שמתאים לך. הוא פשוט מסמן: “הפרומפט הזה חזר שוב ושוב > נא להריץ אוטומטית.”
כך תגובה יכולה להפוך להרגל. והרגל יכול להפוך לזהות, בלי שבאמת בחרת.
דיפולט לא נוצר מרגע אחד. הוא נבנה מחזרתיות שקטה. וזה אומר שגם דיפולט חדש- נבנה באותה דרך.
עם פרוטוקול הפעלה מדוייק ומעשי, יש דרך להתגבר על דיפולטים ו’לשכנע’ את המערכת להריץ גם קודים חדשים.
"אני הרי יודעת איך נכון לחשוב, להתנהל- למה אני עדיין מגיבה כמו קודם?"
קראי עוד....
את לא יכולה להריץ במקביל; "אני לא מספיק טובה" ו־"אני ראויה לקידום".
או "אני לא מעניינת" ו־"הגיע הזמן להשמיע את קולי".
שני קודים סותרים לא יכולים לרוץ באותה מערכת.
מה שמופעל יותר זמן/ יותר חזק- ינצח.
בלי Reset, המערכת תמיד חוזרת לדיפולט. ושם כבר היית.
הפתרון: עצירת קוד פעיל, לפני הרצה של קוד חדש.
מסלול שתול נוצר בשלב שבו למערכת שלך עוד לא היו הרשאות ניהול עצמאיות.
קראי עוד....
הקודים נכתבו כשהתודעה עוד לא ידעה לערער עליהם,
כשהמערכת העצבית פעלה מתוך הישרדות בסיסית,
ולא היתה מסוגלת לבחור.
בשלבי החיים המוקדמים המערכת לא בודקת אם הקוד נכון,
אלא אם הוא מגן עליה.
וכך נשתלות שורות זרות:
טון של מבוגר, תגובה של סביבה,
ציפייה שלא נוסחה במילים אבל חזרה שוב ושוב.
והמוח-
מזהה חזרתיות.
קוד שחדר מוקדם, הפעיל רגש, וחזר על עצמו-
מושרש עמוק.
המסלול שלו וותיק ו"משומן" היטב.
הוא נצרב לפני שהתבסס מנגנון התנגדות,
ולפני שיש זהות המסוגלת לומר: “זה לא שלי”.
ולכן גם שנים אחר כך, כשיש מודעות, ידע ורצון לשינוי-
הקוד הישן עדיין חזק.
מטרת ה ReSet>>ReWriyr>> ReCode היא עצירת הקוד הפעיל והחזרת ההרשאות.
שם מתחילה בחירה אמיתית.
במהלך החיים אנחנו פוגשים אינספור זהויות: אנשים שמעוררים בנו משהו, גרסאות שלנו…
קראי עוד....
קובץ רדום הוא זהות אפשרית שכבר נכתבה למערכת.
במהלך החיים אנחנו פוגשים אינספור זהויות:
אנשים שמעוררים בנו משהו,
תכונות שאנחנו מזהות,
גרסאות שלנו שמבליחות לרגע- ונעלמות,
אנשים מעוררי השראה
ואפילו דמויות שראינו רק בעיני הדמיון.
המוח רושם את כולן כאפשרות פוטנציאלית.
אבל בלי הרצה בפועל, הן נשארות במצב מושהה: 'קובץ רדום'.
אם תבחרי להפעיל אחת מהן, המערכת תצטרך לקבל קלט חוזר, עוגן רגשי־פיזי, ותנאי ריסט.
כך קובץ רדום עובר מהרשאה- לזהות בפעולה.
אם את אומרת לעצמך "זה פשוט קורה…", "אני רואה את זה, אבל לא מצליחה לשנות…"- יש סיכוי שאת
קראי עוד....
יש סיכוי שאת בתוך לולאה עצבית פעילה.
לולאה חוזרת היא תגובה שנשלפת מהמערכת לפני שבכלל הספקת לבחור אחרת.
זו יכולה להיות תגובת בריחה, שתיקה, התפרצות או כל פעולה שחוזרת-
גם כשאת כבר יודעת שהיא לא משרתת אותך.
המוח שלך לא מחכה לאישור. הוא פשוט מפעיל את הקוד שהוזן הכי הרבה פעמים, והפך כבר למסלול עצבי מקוצר.
לולאה חוזרת אינה בחירה וגם לא כשל, זה קוד שרץ אוטומטית,
ולכן הוא לא ישבר על ידי הסבר, או הבנה שכלתנית.
הוא יופרע רק על ידי פעולה חדשה, שתירשם מספיק פעמים-
עד שתיקח את מקומו.
אז מה איתך? כבר ביצעת היום ריסט למערכת העצבים שלך?…
מה שאת חווה עכשיו זה לא ההווה, אלא שאריות תגובה לקודים ישנים.
קראי עוד....
מה שאת קוראת לו ה'הווה’ שלך- הוא לרוב תוצאה של קוד ישן.
מה שאת רואה, מרגישה, חווה- הוא שידור שנכתב מזמן.
לפעמים זו שורה ששמעת בגיל שלוש. לפעמים זה הרגל תנועתי או דפוס רגשי שחזר שוב ושוב, עד שהפך לדיפולט. המציאות לא מעדכנת את עצמה כשאת 'מבינה'
היא מתעדכנת רק כשקוד חדש רץ בפועל, מספיק פעמים, עד שהשידור הקודם נחלש מעצמו.
המציאות מפגרת אחרי הזהות: Echo Delay.
היא לא משקפת את מי שאת עכשיו, אלא את מי שפעלה דרכך קודם.
זהות חדשה אינה ניכרת מיד- היא נבנית מתחת לפני השטח.
ולפעמים, גם כשאת כבר לא משדרת את הקוד הישן- המציאות עדיין מגיבה אליו.
אם את מרגישה שהדברים נעים לאט, שאת פוגשת שוב את אותו דפוס, שאין התאמה בין מה שאת יודעת- לבין מה שאת רואה, זו לא תקיעות.
זה Echo Delay.
המערכת הפנימית מגיבה בזמן אמת. העולם החיצוני- עוד מתעדכן….
במהלך החיים אנחנו פוגשים אינספור זהויות: אנשים שמעוררים בנו משהו, גרסאות שלנו…
קראי עוד....
קובץ רדום הוא זהות אפשרית שכבר נכתבה למערכת.
במהלך החיים אנחנו פוגשים אינספור זהויות:
אנשים שמעוררים בנו משהו,
תכונות שאנחנו מזהות,
גרסאות שלנו שמבליחות לרגע- ונעלמות,
אנשים מעוררי השראה
ואפילו דמויות שראינו רק בעיני הדמיון.
המוח רושם את כולן כאפשרות פוטנציאלית.
אבל בלי הרצה בפועל, הן נשארות במצב מושהה: 'קובץ רדום'.
אם תבחרי להפעיל אחת מהן, המערכת תצטרך לקבל קלט חוזר, עוגן רגשי־פיזי, ותנאי ריסט.
כך קובץ רדום עובר מהרשאה- לזהות בפעולה.
