פסיכולוגיית הישרדות טראומטית

התגובה הטבעית של המוח לאיום היא הישרדות. במצבים של סכנה, סטרס חריף, או חוויה טראומטית- מערכת העצבים האוטונומית מפעילה אוטומטית את אחד ממנגנוני ההישרדות:

  • Fight – תקיפה, התקוממות, התנגדות

  • Flight – בריחה, התרחקות, ניתוק

  • Freeze – קיפאון, שיתוק, היעלמות

  • Fawn – ריצוי, ביטול עצמי, מיקוד יתר באחר

אלו אינם "תגובות אופי" אלא קודים עצביים־כימיים שהמערכת מריצה כדי להגן על עצמה.

לקודים

מה קורה במוח?
בעת סכנה, אמיתית או נתפסת, מערכת ההישרדות משתלטת על הגוף והמוח:

  • הקורטקס הפרה־פרונטלי (מרכז קבלת החלטות) מתנתק- הגישה לחשיבה בהירה, שפה ויצירתיות נסגרת

  • האמיגדלה מזהה איום, גם כשאין סכנה ממשית- כל שינוי בזהות או חוויה לא מוכרת יכולה להתפרש כאיום

  • המערכת הסימפתטית (לחימה או בריחה) או התגובה הדורסלית (קיפאון/ריצוי) נכנסות לפעולה

תגובת הישרדות שמפעילה עימות ישיר עם האיום כדי לנטרל אותו.
מקור: נפוצה בילדות אצל מי שחוותה מצבים בהם הדרך היחידה לקבל ביטחון הייתה "להחזיר מלחמה": להרים קול, להגן בכוח על עצמך, או להראות נוכחות חזקה כדי למנוע פגיעה.
בבגרות: מתבטאת כביקורתיות, ויכוחים, הצורך להיות צודקת, "לנצח בכל וויכוח", דרישה נוקשה לצד השני, שליטה בסיטואציה.
יתרון: שומר על גבולות ומונע ניצול.
מחיר: עלול להרחיק אנשים או לייצר קונפליקטים מיותרים
קשר לקודים: קרוב ל־קוד שליטה כהגנה ולפעמים ל־קוד ביקורת עצמית.

דוגמאות יומיומיות:

  • מתפרצת לשיחה כדי להבהיר נקודה, גם אם לא ביקשו את דעתך.
  • מתעצבנת כשלא מקבלים את דעתך.
  • מתווכחת עם נציגי שירות על כל סעיף קטן בחשבון.
  • מעלה טון קול כשאת מרגישה שלא מקשיבים לך.
  • מתקשה לשחרר שליטה בפרויקטים
  • דורשת מהילדים סדר וניקיון מיידי, בלי גמישות.
  • מגיבה בביקורת נוקבת כשהעבודה שלך מקבלת הערות.
  • מתעקשת להחליט על תכנית פעולה גם כשלא מדובר בתחום אחריותך.
  • מתקשה להודות בטעות באמצע שיחה טעונה.
  • נצמדת לעובדות וטיעונים עד שהצד השני מוותר.
  • שואלת שאלות חודרות כדי "לבדוק" את הכוונות של מישהו.

תגובה שמטרתה להתרחק מהאיום כדי לשמור על ביטחון.
מקור: בילדות, זה קורה כשאין אפשרות להילחם והסביבה מרגישה מאיימת- הפתרון הוא פשוט לא להיות שם (פיזית או רגשית).
בבגרות: מתבטאת כהימנעות משיחות קשות, דחיינות, בריחה לעבודה או עיסוקים אחרים, מציאת "תירוצים" לעזוב סיטואציה.
יתרון: התגובה שומרת עליך ממצבים שנתפסים כמסוכנים או מכאיבים. מגנה מהתמודדות קשה מיידית.
מחיר:  בעיות שלא מטופלות גדלות עם הזמן, הצטברות עומס רגשי, תחושת חוסר שליטה גדלה.
קשר לקודים: זהו הבסיס של קוד הימנעות, לפעמים גם קוד השוואה (בריחה פנימה דרך הסתכלות על אחרים).

דוגמאות יומיומיות:

  • דוחה מילוי טפסים או משימות שדורשות עימות עם בירוקרטיה.
  • בורחת לעבודה אינטנסיבית כדי לא להתמודד עם בעיה רגשית.
  • נמנעת מהגעה לאירוע חברתי שבו יש מישהו שאת לא מסתדרת איתו.
  • משנה נושא בשיחה כשהיא מתחילה לגעת בנקודה רגישה.
  • "שוכחת" לענות להודעות מאנשים מסוימים.
  • עוברת לעיסוק אחר בכל פעם שהפרויקט הנוכחי נעשה מאתגר מדי.
  • מסיימת קשר בלי לדבר על הסיבה האמיתית.
  • יוצאת מהחדר כשמישהו כועס או בוכה.
  • מתנתקת רגשית בזמן שמישהו מדבר על משהו כואב.

תגובה שמכבה פעילות כדי "להיעלם" מהרדאר של האיום. עצירה מוחלטת.
מקור: בילדות, תגובה המתפתחת במצבים שבהם גם 'להילחם' וגם 'לברוח'- הופכים מסוכנים. הגוף בוחר בשיתוק מלא כדי למזער פגיעה.
בבגרות: המוח והגוף כאילו ננעלים, קשה לזוז או להחליט. יש תחושה של שיתוק, ערפל מחשבתי, חוסר יכולת להגיב ולפעול במצבי לחץ (כניעה למצב), ותחושת חוסר אונים.
דוגמאות יומיומיות: בוהה במסך כשצריך להגיש עבודה, לא מצליחה לענות במפגש כשהשיח לא נעים, ננעלת מול בקשה שמלחיצה אותך.
יתרון: מגן מהחמרת מצב או פגיעה בטווח המיידי.
מחיר: מפספסת הזדמנויות, מאבדת השפעה, מגבירה תחושת חוסר אונים.
קשר לקודים: קרוב ל־קוד התכווצות ולעיתים גם ל־קוד תלות (חוסר פעולה עד שמישהו אחר יוביל).

דוגמאות יומיומיות:

  • מרגישה "ריקה ממילים" בשיחה טעונה.
  • יושבת מול משימה דחופה ולא מצליחה להתחיל לעבוד עליה.
  • קופאת כשמישהו מרים עלייך קול.
  • עומדת באמצע קונפליקט ולא יודעת אם להצטרף או לשתוק.
  • נשארת זמן רב בבהייה במסך או בטלפון כשיש לחץ סביבך.
  • לא מצליחה להחליט מה לענות במייל חשוב, אז לא עונה בכלל.
  • מתעלמת מצלצול טלפון כשאת יודעת שזו שיחה קשה.
  • מרגישה שהגוף נהיה כבד ואיטי כשמישהו מבקר אותך.
  • לא מצליחה להזיז ידיים או רגליים באירוע פתאומי ולא צפוי

הרגעת האיום באמצעות ריצוי והתאמה לציפיות שלו- על מנת למנוע פגיעה.
יתרון: מוריד קונפליקטים ומאפשר להישאר בקשר.
מחיר: שחיקה, אובדן גבולות, תחושת ערך מותנית.
מקור: מתפתח בילדות במצבים שבהם דמות מטפלת היא גם מקור האיום: אין איך/ לאן לברוח, אז המוח מחפש לזכות בחסד שלה.
בבגרות: מתבטא בהסכמה גם כשלא נוח לך, בקושי לומר "לא", בוויתור על צרכים אישיים כדי לשמור על שקט.
יתרון: חוסך קונפליקטים מיידיים.
מחיר: שחיקה, חוסר גבולות, ערך מותנה.
קשר לקודים: הבסיס של קוד הריצוי וקוד ההצלה.

דוגמאות יומיומיות:

  • מסכימה לקחת על עצמך משימה בעבודה, למרות שאת עמוסה.
  • אומרת "אין בעיה" כשבפנים את יודעת שזה מפריע לך.
  • צוחקת מבדיחה פוגענית כדי לא "להרוס אווירה".
  • לא אומרת למלצרית שהמנה שהביאו לא נכונה, כדי לא "לעשות סצנה".
  • מתנצלת אפילו כשלא עשית שום דבר רע.
  • מוותרת על חופשה שתכננת, כי למישהו אחר נוח בתאריכים אחרים.
  • מחמיאה למישהו שאת לא באמת מעריכה, כדי לשמור על יחסים טובים.
  • מזמינה שוב ושוב חברה שלא מחזירה לך הזמנות, רק כדי לא "לנתק קשר".
  • משאירה בן זוג / שותף / עובד בחייך למרות שאת יודעת שהקשר מזיק לך, כי את לא רוצה שייפגע.
  • אומרת "לא נורא, אני אסתדר"- גם כשאת זקוקה לעזרה דחופה.
  • מקבלת ביקורת פומבית מבלי להגן על עצמך, כדי לא להיראות "בעייתית".
  • משנה את הדעה שלך כדי להתאים לקבוצה, גם אם זה נוגד את הערכים שלך.
  • מוסיפה עוד שירות ללקוח גם אם לא ביקש
  • נשארת לשיחה שלא מתאימה לך

סשן פרסונלי עם נארי לחשיפת הקוד שמתחת לסיפור

נארי מסייעת לחברות ב CodellaOS לראות את הקודים שמריצים אותן על אוטומט,
גם כשהעולם לא רואה.
עוד על 10 קודי ההישרדות הסמויים שמריצים את הזהות שלך.

Nari | נארי
Narrative interpreter

איך זה נרשם כזהות?

כאשר תגובות ההישרדות חוזרות שוב ושוב (למשל בילדות או במצבי סטרס מתמשך), הן הופכות לקוד ברירת מחדל.
התגובה הרגשית־גופנית נרשמת כמסלול עצבי ונשמרת כקוד פעולה.
למשל:
ילדה שלא הרשתה לעצמה לכעוס, למדה לפעול מ Fawn והזהות שלה פועלת מתוך הרצה של קוד ריצוי
אצל נער ששתק בזמן חרם 'קיפאון' הפך למסלול במוח וקוד Freeze נרשם כזהות

למה קשה 'לשנות את זה'?

כי מדובר בברירת מחדל עצבית ולא רק בהבנה מנטלית- רגשית.
כל עוד לא נכתב קוד חדש- המערכת חוזרת למה שמוכר.
המוח לא בודק אם זה מועיל- הוא מריץ מה שחזר הכי הרבה.
ולכן כל ניסיון שינוי שמרגיש כמו סטייה מהווה טריגר למערכת ההישרדות.
כל זהות חדשה מרגישה בהתחלה "זרה"- כי הגוף מכור לתמהיל ההורמונלי של הקוד הישן

מיקרו-קודינג להרצת קוד תפקוד חדש. איך זה קורה?

  1. זיהוי קוד ההישרדות שרץ על אוטו-מוד
    לדוגמה:
    קוד Freeze "הוא דיבר אלי בצורה כ"כ מזלזלת אבל לא הצלחתי לענות לו"
    קוד Fawn "ברור, בכיף, מה שתחליט, העיקר שיהיה לך נוח…"

  2. RESET עצבי לפני תגובה- כדי לעקוף את ההפעלה האוטומטית

  3. שורת קוד חדשה + עוגן גופני (למשל: “מותר לי להיות ברורה” + מגע רך על הלב)

  4. חזרתיות יומיומית של פעולה חדשה אחת- זהו ה־Runline של הזהות החדשה. Act As If– פעולה יומית מתוך זהות שכבר חיה מהקוד החדש ואינה מושפעת מקוד ההישרדות.